מתכות כבדות במים בישראל

מהן בעצם "מתכות כבדות"?

המונח "מתכות כבדות" מתייחס לקבוצת יסודות מתכתיים בעלי צפיפות גבוהה, שרבים מהם רעילים לגוף האדם גם בריכוזים נמוכים. כאשר מדברים על זיהום מים, ישנן כמה מתכות שהן הנפוצות והמסוכנות ביותר לבריאותנו.

רשימת המתכות המסוכנות במים:

  • עופרת (Pb): מקושרת לנזקים נוירולוגיים חמורים, במיוחד אצל ילדים.
  • כספית (Hg): עלולה לגרום נזק לכליות ולמערכת העצבים.
  • קדמיום (Cd): ידוע כחומר מסרטן ועלול לפגוע בכליות ובעצמות.
  • ארסן (As): חשיפה ממושכת אליו מעלה את הסיכון לסרטן העור, הריאות והשלפוחית.
  • נחושת (Cu): בריכוזים גבוהים עלולה לגרום לבעיות במערכת העיכול.

הדרך אל הברז: כיצד מתכות כבדות מגיעות למי השתייה שלנו?

הזיהום במתכות כבדות לא בהכרח מגיע ממקורות המים הטבעיים. לרוב, הבעיה מתחילה בדרך מהמקור אל הבית שלנו. הגורמים העיקריים הם:

  • צנרת ישנה וקורוזיה: זהו הגורם המרכזי בישראל. בבניינים ישנים רבים עדיין קיימת צנרת עופרת או צנרת מתכת ישנה. עם הזמן, המים גורמים לקורוזיה (חלודה והתפרקות) בצנרת, וחלקיקי מתכות רעילות נשטפים עם המים ישירות לכוס שלנו.
  • זיהום תעשייתי וחקלאי: מפעלים, אזורי תעשייה ושימוש בחומרי הדברה בחקלאות עלולים לגרום לחדירת מתכות כבדות למי התהום, שמהווים חלק ממקורות מי השתייה שלנו.
  • מקורות טבעיים: באופן נדיר יותר, מתכות כבדות יכולות להימצא באופן טבעי בסלעים ובקרקע ולחלחל אל מאגרי המים.

הסיכונים הבריאותיים: למה זה צריך להדאיג אותנו?

הסכנה העיקרית עם מתכות כבדות היא שהגוף שלנו מתקשה מאוד לסלק אותן. הן נוטות להצטבר ברקמות ובאיברים השונים לאורך זמן (תהליך שנקרא Bioaccumulation) ולגרום לנזקים מתמשכים. ילדים, נשים בהיריון וקשישים פגיעים במיוחד להשפעות אלו. חשיפה כרונית, אפילו לכמויות זעירות, עלולה להוביל לשורה של בעיות בריאותיות, החל מעייפות וכאבי ראש ועד למחלות כרוניות קשות.

אז מה עושים? פתרונות מעשיים להגנה על המשפחה

הבשורות הטובות הן שיש מה לעשות. המודעות לבעיה היא הצעד הראשון, והצעד השני הוא בחירת הפתרון הנכון. בעוד שפתרונות כמו קנקני סינון פשוטים או מיני ברים (שלא מתמקדים בסינון המים, אלא רק בנוחות של מים חמים וקרים) יכולים לשפר את הטעם ולהסיר כלור, הם לרוב אינם יעילים בהסרת מגוון רחב של מתכות כבדות.

הפתרון המקיף והבטוח ביותר: מערכת אוסמוזה הפוכה

כדי להבטיח הגנה מלאה מפני מתכות כבדות, יש צורך בטכנולוגיית סינון מתקדמת. מערכת אוסמוזה הפוכה היא כיום "תקן הזהב" בטיהור מים ביתי.

איך זה עובד? המערכת משתמשת בממברנה (קרום) חצי-חדירה בעלת חרירים זעירים במיוחד, הקטנים יותר ממולקולת מים. המערכת דוחפת את המים דרך הממברנה, כאשר מולקולות המים הטהורות עוברות, בעוד שמזהמים כמו עופרת, כספית, ארסן ושאר המתכות הכבדות, יחד עם כלור, אבנית, חיידקים ווירוסים – נחסמים ונשטפים החוצה אל הביוב.

התוצאה: אתם מקבלים מים ברמת הניקיון והטוהר הגבוהה ביותר, ישירות מהברז שלכם.


סיכום: קחו אחריות על המים שלכם

איכות המים בברז שלנו היא לא משהו שאפשר לקחת כמובן מאליו. בעוד שתקני המים הלאומיים טובים, הבעיה של מתכות כבדות במים נובעת לרוב מצנרת ישנה שנמצאת מחוץ לשליטת הרשויות – אבל בתוך הבית שלכם. ההשקעה במערכת אוסמוזה הפוכה היא לא מותרות, אלא צעד חיוני להבטחת הבריאות של האנשים היקרים לכם ביותר.

לחצו כאן למידע נוסף על מערכות אוסמוזה הפוכה

שאלות נוספות בנושא

חד משמעית לא. למעשה, הרתחה עלולה להחמיר את המצב. כאשר המים מתאדים, ריכוז המתכות הכבדות (כגון עופרת וארסן, שאינן מתאדות) במים הנותרים עולה. הרתחה יעילה רק נגד חיידקים, אך חסרת תועלת נגד מזהמים כימיים או מתכתיים.

זו הבעיה העיקרית – לרוב המתכות הכבדות אין טעם, ריח או צבע מובחן בריכוזים מסוכנים. הדרך היחידה והוודאית לדעת היא באמצעות בדיקת מעבדה מקיפה למי השתייה. עם זאת, אם אתם גרים בבניין ישן מאוד עם צנרת מתכת ישנה, הסיכון להימצאותן גבוה משמעותית.

לא. רוב המסננים הסטנדרטיים (כדים או פילטרי פחם בסיסיים) מצוינים לשיפור טעם והסרת כלור, אך אינם מסוגלים לסנן ביעילות מתכות כבדות מומסות ברמה המולקולרית. לשם כך נדרשת טכנולוגיית סינון מתקדמת, כמו אוסמוזה הפוכה (RO).

מערכת אוסמוזה הפוכה נחשבת ל"תקן הזהב" מכיוון שהיא משתמשת בממברנה בעלת חרירים קטנים במיוחד, שחוסמת מולקולות הגדולות ממולקולת מים. בכך, היא מסירה עד 99% מהמלחים, המתכות הכבדות (כולל עופרת וארסן) וכימיקלים אחרים, ומספקת את ההגנה הרחבה והבטוחה ביותר בבית.

מוצרים מתאימים

תוכן עניינים

מנסים להבין מה הפתרון הטוב ביותר למים נקיים?

צרו קשר ונעזור בשמחה ואהבה